החלטה בתיק ת"א 3112-04

השופטת ש. דברת, ס. נשיא:

1.                  בקשה לדיון חוזר בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 28.7.11 בתיק זה, שניתנה על ידי כב' השופטת נצר, לפיה אושרה התביעה כתביעה נגזרת לגבי חלק מהטענות בכתב התביעה. הבקשה הוגשה בהתאם להוראות סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984, המאפשר עיון חוזר בהחלטה  בפני מותב תלתא.

רקע

2.                  החברה, מוצרי אספלט ואבן בנגב בע"מ (להלן - " החברה"), הינה חברה פרטית העוסקת בכריית אבן לשם הפקת אגריגטים, חצץ ומצעים. החברה מחזיקה חברת בת בשם "בינוי ופיתוח בנגב בע"מ" (להלן - " בינוי ופיתוח") המבצעת עבודות עפר, פיתוח ותשתיות.  החברה נוסדה בשנת 1970, על ידי דוד זמיר ז"ל, משה רידניק ז"ל, ודוב רידניק ז"ל, אשר החזיקו בבעלות בחברה בחלקים שווים. בשנת 1986 נפטר דוב רידניק, ומניותיו בחברה הועברו לאחיו, משה רידניק, אשר אחז מאז בשני שליש ממניות החברה.

המבקש, רפאל רידניק (להלן - " המבקש"), בנו של משה רידניק ז"ל, החל לעבוד בחברה החל משנת 1991, ולשמש בה כמנהל החל משנת 1996. בתחילת 2002 העביר לו אביו 1/3 ממניותיו הרגילות וכן מניות הניהול בחברה; כיום, לאחר מותו של אביו, משמש המבקש כמנהל היחיד של החברה ואוחז בידו שני שליש ממניותיה.

המשיבה, דניאלה זמיר (להלן - " המשיבה"), הינה אלמנתו של דוד זמיר ז"ל, ועם מותו בשנת 2000 ירשה ממנו שליש ממניות החברה, אך לאור מסמכי היסוד של החברה לא הועברו אליה בירושה זכויות ניהול כלשהן. בנה, ד"ר רן זמיר (להלן - " ד"ר זמיר"), אשר קיבל יפוי כוח לפעול בשמה בכל הנוגע לחברה, הועסק בחברה במשך כשנה וחצי בשנים 2002 - 2003, אך עזב את עבודתו בחברה בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

3.                  ביום 21.4.04 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקש ונגד משה רידניק ז"ל, אשר עדין היה בחיים באותה עת (להלן, יחד - " המבקשים"). בתביעה שטחה המשיבה שורת טענות ארוכה נגד המבקשים, אשר לשיטתה פעלו על מנת לרוקן את החברה מכל נכסיה לטובת גופים וחברות, אשר המבקשים בעלי שליטה או בעלי עניין בהן. המשיבה בקשה להכיר בתביעה כתביעה נגזרת, וכן להעניק לה סעדים של מתן חשבונות, הסרת קיפוח, צו עשה ומינוי מנהל חיצוני.

עוד טרם הגשת התביעה, ביום 4.4.04, הגישה המשיבה בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המבקשים לבצע התמחרות למכירת מחצבות שבבעלות החברה. ביום 12.11.04 ניתנה החלטתו של כב' השופט עמר, אשר התרשם כי יש, לכאורה, ממש בחלק מטענות המשיבה, אך מנגד קבע כי גם התנהלותו של ד"ר זמיר הינה בעייתית, ולאור הסכסוך בין הצדדים הורה על מינוי צד שלישי ניטראלי, שינהל את ההתמחרות בשם החברה.

ביום 2.1.06 הוגשה, לפי החלטתו של כב' השופט טימור, אליו עבר הטיפול בתיק, בקשה לאישור התובענה כתביעה נגזרת.

למשיבה כמה עילות תביעה נגד המבקשים:

4.                  תנאי ההתקשרות של החברה עם חברת "טנא": החברה מקבלת שירותי גריסה מחברת טנא גריסה בע"מ (להלן - " טנא"), חברה בניהול המבקש האוחז ב - 50% ממניותיה. לטענת המשיבה, על אף שמדובר בעסקה הטומנת בחובה ניגוד עניינים מובנה היא מעולם לא אושרה במוסדות החברה ואין בין הצדדים הסכם כתוב בנוגע לה. מכרטסת החברה עולה כי היא משלמת לטנא מחירים מופקעים עבור שירותיה, העולים בכ - 20% על המחיר הממוצע בשוק לאותו שירות. כמו כן, במקום שטנא תתן אשראי לחברה, כמקובל בתנאי התשלום לספקים, נתנה החברה אשראי לטנא, כך שטנא חבה לחברה בשנת 2002 סכום של מליון ש"ח.

5.                  תנאי ההתקשרות של החברה עם חברת "במרחבים": לטענת המשיבה, בהתאם להחלטת משה רידניק מתחילת שנות ה - 90, לא השקיעה החברה בהקמת מערך שירותי גריסה עבור עצמה, אלא משה רידניק סיפק לה שירותים אלה באמצעות חברת "בינוי ופיתוח בנגב במרחבים" (להלן - " במרחבים") שבבעלותו המלאה. התקשרות זו לא אושרה במוסדות החברה ואין לגביה כל חוזה בכתב. גם כאן, נגבו מהחברה סכומי כסף מופרזים עבור שירותי הגריסה שהעניקה "במרחבים", מבלי שסכומים אלא אושרו בחברה וללא חוזה, וגם כאן חבה "במרחבים" כספים לחברה.

6.                  משיכות כספים שלא כדין, על ידי תשלום משכורות פיקטיביות ותשלומי שוחד: המשיבה טוענת כי המבקשים שלמו משכורות פיקטיביות לאנשים שכלל אינם עובדים בחברה, חלקם כתשלומי שוחד לעובדי מע"צ, וכן להשלמת שכרו של המבקש ושל עובדי החברה וזאת בתשלום במזומן. המשיבה סבורה כי הוצאות כספים רבים ב'שחור', מעידה על כך שהיו גם רווחים לחברה שלא נרשמו, או לחילופין- כי החברה הציגה רווח גדול משהיה לה בפועל ושלמה מס מוגדל שלא לצורך.

7.                  העסקה למכירת המחצבה בטייבה: בבעלות החברה היתה מחצבה בסמוך לעיר טייבה (להלן- " מחצבת טייבה") החל משנת 1970. בשנת 2001 נמכרה המחצבה למר אחמד ג'אבר בתמורה

ל - 1,197,000 ש"ח, על אף שארבע שנים קודם לכן הוערך שוויה בסך 3,088,750 ש"ח. עסקה זו בוצעה ללא ידיעת המשיבה וללא אישור במוסדות החברה; סכום המכירה הנמוך מעורר חשד כי המבקש שלשל את ההפרש לכיסו.

המשיבה העלתה טענות נוספות נגד המבקשים, ובין היתר טענה כי העניקו הלוואות לחברה בריבית גבוהה, כי מכרו ציוד של החברה לקבלן פרטי וגרפו את הרווחים לכיסם, ועוד. לא מצאתי להאריך בטענות אלה מאחר והן אינן עומדות עוד על הפרק, משנדחו על ידי כב' השופטת נצר והמשיבה לא בקשה להשיג על דחייתן.

8.                  יש לציין, כי במקביל להתדיינות המשפטית במסגרת תיק זה, הגישה המשיבה בקשה לפירוק החברה (פש"ר 5321/04) ולמינוי מפרק זמני (בש"א 5259/04), אשר התנהלה בפני. ביום 5.12.04 דחיתי הבקשה למינוי מפרק זמני ומחקתי הבקשה לפירוק החברה, משסברתי כי אין הצדקה לפירוק החברה שעה שפעילותה אינה משותקת והיא אינה מצוייה במבוי סתום. התרשמותי אז היתה כי מקור הסכסוך בין בעלי המניות, בסירוב המבקש ליתן לד"ר זמיר זכויות ניהול להן אינו זכאי; כן הוספתי כי הגשת הבקשה במקביל לתביעה הנגזרת, מבלי לגלות עובדות אלה, יש בה שימוש לרעה בהליכי משפט.

במקביל להתדיינויות אלה, הגיש ד"ר זמיר תלונה במשטרה נגד המבקש, אשר הסתיימה בהגשת כתב אישום ובהרשעתו של המבקש בסיוע להפרת אמונים, בשל תשלומים לעובד מע"צ, אשר אמור היה לפקח על פעילות החברה. כמו כן, הן המשיבה והן ד"ר זמיר תבעו את החברה בבית הדין לעבודה, ותביעותיהם נדחו ובית הדין מתח ביקורת קשה על אופן התנהלותם.

9.                  ביום 28.7.11 קבלה כב' השופטת נצר את בקשת המשיבה להגשת התביעה הנגזרת, ביחס לחלק מהטענות (להלן - " ההחלטה").